הלכה: הִנִּיחַ בָּנִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים כול'. אָמַר רִבִּי לָא. אִם אָֽמְרוּ בְּבֵית דִּין. דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי. אֲפִילוּ עִירְנֵיָה. רַב אָמַר. אֲפִילוּ סַל אֲפִילוּ קוֹרְדּוֹם. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. אֲפִילוּ מַחַט אֲפִילוּ מוּקָּף צָמִיד פָּתִיל.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' אם אמרו בב''ד. דכיון שבפני ב''ד אמרו ראו מה שהניח לנו אבא וכו' וכדי שהב''ד יתעצמו בדבר לתקן מי שיטריח בשביל הקטנים ומדלא תקנו להם ודאי לא מצאו ומחלו הכל:
אפי' עירניה. כלי גדול וגבוה שעומדים עליו שומרי השדות וכרמים לראות עליו מרחוק:
אפילו סל וכו'. ואפילו כלי חרס מוקף צמיד פתיל כל אלו שהניח להן והי' להן שכר השכר לאמצע:
משנה: הִנִּיחַ בָּנִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים הִשְׁבִיחוּ הַגְּדוֹלִים אֶת 28a הַנְּכָסִים הִשְׁבִּיחוּ לָאֶמְצַע. אִם אָֽמְרוּ רְאוּ מַה שֶׁהִנִּיח לָנוּ אַבָּא הֲרֵי אָנוּ עוֹשִׂין וְאוֹכְלִים הִשְׁבִּיחוּ לְעַצְמָן. וְכֵן הָאִשָׁה שֶׁהִשְׁבִּיחָה אֶת הַנְּכָסִים הִשְׁבִּיחָה לָאֶמְצַע. אִם אָֽמְרָה רְאוּ מַה שֶׁהִנִּיחַ לִי בַעֲלִי הֲרֵי אֲנִי עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת הִשְׁבִּיחָה לְעַצְמָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' הניח בנים גדולים וקטנים. אפי' גדולים וקטנים ואין הקטנים יכולין להשביח:
השביחו גדולים את הנכסים. בעודן בתפוסת הבית:
השביחו לאמצע. והני מילי כששבחו הנכסים מחמת נכסים עצמן שלא הוציאו משלהן כלום אלא מנכסי אביהן שכרו פועלים והשביחו הנכסים מחמת עצמן אבל אם חפרו ונטעו והוציאו משלהן מה שהשביחו השביחו לעצמן:
וכן האשה שהשביחה. כגון באשה יורשת שנשא ראובן את בת שמעון אחיו ומת בלא בנים ובנות שמעון אחיו יורשות אותו והיא חולקת עם שאר אחיותיה וסד''א דבההיא הנאה דנפק עלה קלא ששולטת ומשבחת אפי' כי אמרה ראו מה הניח לי בעלי וכו' אפ''ה מחלה ורוצה שיהיה השבח לאמצע קמ''ל שהשביחה לעצמה:
אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. הַמַּשִּׂיא אֶת בְּנוֹ בְּבַיִת זָכָה בַּבַּיִת. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. בַּבַּיִת וְלֹא בַּמִּטַּלְטְלִין. רִבִּי לָא חִילֵּק אֶת הַטְּרִיקְלִין בֵּינוֹ לְבֵין בְּנוֹ. רִבִּי חַגַּיי בְּעָא רִבִּי יוֹסֵי. הָיְתָה חוּפָּתוֹ בַּקִּיטוֹן וְעָשָׂה לוֹ הֵסֵב בַּטְּרִיקְלִין מָהוּ. אֲמַר לֵיהּ. לֵית חֲמֵי לֵיהּ מַפְקָה.
Pnei Moshe (non traduit)
חמי ליה מפקה. בתמיה אם כן רואה הבן להאב יוצא מן הבית ומפקי ליה לגמרי אלא מכיון שהחופה בקיטון הוא שעשה וזהו עיקר הנשואין לא קנה אלא הקיטון:
חילק את הטריקלין. שהשיא את בנו בחדר אחד של הטרקלין וחלקו ביניהן להיות החדר אחד של בנו והשאר שלו:
ר' חגי בעא ר' יוסי. שאל לר' יוסי אם היתה חופתו בקיטון וזהו חדר קטן שלפנים מן הטרקלין ועשה לו הסב כלומר הסעודה עשה לו בטריקלין מהו אם קנה הכל דהא סעודת הנשואין עשה לו בשאר הטרקלין והוי כמי שהשיאו בבית אחד:
רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. חוֹלְקִין לַקְּטַנִּים מִפְּנֵי הַגְּדוֹלִים. אֶלָּא עָמְדוּ קְטַנִּים וּמָֽצְאוּ דְבַר יֶתֶר וּמִיחוּ. רִבִּי אַבָּהוּ אוֹמֵר. נִשְׁבָּעִין לָהֶן. אָמַר רִבִּי מָנָא. כָּל הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָייָה חוּץ מִזּוֹ. רִבִּי חִייָה רוֹבָה אָמַר. סְתָם אַחִין שׁוּתָפִין עַד שְׁלֹשָׁה דוֹרוֹת. אָמַר רִבִּי [] בַּר בּוּן. אַף רַב הַמְנוּנָא הוֹרֵי כֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
עד שלשה דורות. כלומר בסתם הן שותפין עד שלשה דורות ומתפרנסין מתפוסת הבית ביחד וכל מה שסיגלו סיגלו לאמצע אבל אם עשו שותפו' בפירוש אפי' כמה וכמה דורות:
סתם אחין שותפין. כל זמן שלא חלקו בתפוסת הבית כשותפין הן בכל הדינים:
כל המוציא מחבירו עליו הראיה חוץ מזו. מפני שקטנים הן ואינם יודעין בעסק אביהן ואף ע''פ שהן מוציאין יכולין הן למחות הואיל ומצאו דבר יותר:
נשבעין להן. הגדולים צריכין שישבעו לפני הב''ד שאין שם יותר לחלק ממה שאמרו בראשונה:
אלא. הא מיבעיא לן עמדו הקטנים אח''כ ומצאו דבר יתר ממה שאמרו הגדולים ומיחו בחלוקה זו מהו:
חולקין לקטנים מפני גדולים. אם אמרו הגדולים ראו מה שהניח לנו אבא ב''ד מפקחין בדבר שיחלוקו ויהא חלק הקטנים בפני עצמן וליתן לאחד להטריח בשבילן דכל זמן שלא יחלוקו יהיה השבח להגדולים לבדן:
אָמַר רִבִּי אִימִּי. בֵּן שֶׁנִּרְאֶה חָלוּק בְּחַיֵּי אָבִיו מַה שֶׁסִּיגֵּל סִיגֵּל לְעַצְמוֹ. כְּהָדָא חַד בַּר נַשׁ אִיתְעֲבֵד סַפָּר. בְּעָא אַחוֹי מִיפְלַג עִימֵּיהּ. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אִמִּי. אָמַר. כָּךְ אָנוּ אוֹמְרִים. אָדָם שֶׁמָּצָא מְצִיאָה אֶחָיו חוֹלְקִין עִמּוֹ. חַד בַּר נַשׁ נְפַק לִשְׁלִיחוּתָא. בְּעָא אַחוֹי מִיפְלַג עִימֵּיהּ. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אִמִּי. אָמַר. כָּךְ אָנוּ אוֹמְרִים. אָדָם שֶׁיָּצָא לַלֵּיסְטֶייָא אֶחָיו חוֹלְקִין עִמּוֹ. רִבִּי הוֹרְייָנָה אַחוֹי דְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר סוֹסַרְטַיי בְּעָא אַחוֹי מִיפְלַג עִימֵּיהּ. אָמַר לוֹ. אַלֶכְסַנְדְּרִי אַחוֹי. יְדַע אַתְּ דִּשְׁבַק אָבוּנָן אֲלָפִים.
Pnei Moshe (non traduit)
בעא אחוי מופלג עמיה. והוא ג''כ מתעסק בפני עצמו היה ואמר לאחד מהן אלכסנדר אחי יודע אתה דשבק אבונן אלפים כל כך א''ל הלא אתה יודע בעצמך מה שהניח לנו אבינו לא היו אלא אלפיים משלו ומה שהוא יותר הוא מה שסיגלתי בחיי אבי ולעצמי סיגלתי. ולגי' הספר אלכסנדר אחיו וכו' משמע שאחד מן האחין השיב לשאר אחיו כן שלא יטענו לרבי הוריינא כלום:
בעא אחוי מיפלג עמיה. בשכר השליחות שהיו סוברין כל זמן שלא חלקו בתפוסת הבית הכל הוא לאמצע והלכך נמי היה מתמיה רב אמי וכי אם יצא לליסטיא לבקש לו אומנות הליסטים יהו ג''כ חולקין אחיו עמו ולהפריז בדבר אמר כן:
כך אנו אומרים וכו'. בתמיה הרי עכשיו השכר שמרויח כמציאתו הוא:
איתעביד ספר. סופר ורצו אחיו לחלוק עמו בשכר שמחמת אביהן בא לו מלאכה זו שהוציא עליו ללמדו אומנות זו:
בן שנראה חלוק בחיי אביו. כלומר שראו אותו מתעסק בפני עצמו בחיי אביו מה שסיגל והרויח סיגל לעצמו ואין האחין יכולין לומר מתפוסת הבית הוא:
וְכֵן הָאִשָׁה כול'. אָמַר רִבִּי לָא. אָֽמְרָה בְּבֵית דִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
וכן האשה וכו'. ופירש רבי אילא דה''נ דאמרם בפני הב''ד כן כדלעיל:
הלכה: הַשּׁוֹלֵחַ סִבְלוֹנוֹת לְבֵית חָמִיו כול'. חַד בַּר נַשׁ שִׁילַּח לָאֲרוּסָתוֹ סִבְלוֹנוֹת מְרוּבִּין. אָֽמְרוּ לֵיהּ קְרִיבוֹי. לֹא תִטְעוֹם תַּמָּן כְּלוּם. אֲזַל וְלָא שְׁמַע לוֹן וְכַל. וְנָפַל בֵּיתָא וּזְכוֹן בְּכוּלָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' חד בר נש שלח לארוסתו סבלונות מרובין. והלך גם בעצמו לשם ונתנו לו קרוביו עצה שלא יטעום בבית חמיו כלום כדי שלא יעמדו שם אם ימות והוא לא שמע להם ואכל שם ונפל הבית עליו ומת וזכו בבית חמיו בכל מה ששלח:
ואם לאו. אלא מחמת נכסי אביהן ינתן לו מן האמצע יחשוב לו השכר כמו שהוא מן האמצע והריוח לאמצע:
ינתן לו מנכסיו. כלומר יחשוב לו לנכסיו ושל עצמו הוא:
אין אית בניכסוי דנחמן שנתפס לו. אם מחמת חשיבותו גרם לו זה:
נתפש לבולי. לשון חשיבות ומלה יונית הוא ועל שם זה קראו קוסטנטינבולי עיר המלוכה של קוסטנטין ור''ל שנלקח לעבודת המלך:
גמ' תני. בתוספתא פ''י ובנסחא אחרת. אם מחמת נכסים נפל נפל לאמצע ואם מחמת עצמו נפל נפל לעצמו. ולפי גירסת הספר נמי הכין הוא דמחמת מי שנפל והוא מחמת אביהם או מחמת אריס של בתי האבות נפל לאמצע:
משנה: הַשּׁוֹלֵחַ סִבְלוֹנוֹת לְבֵית חָמִיו שִׁילַּח שָׁם מֵאָה מְנָה וְאָכַל שָׁם סְעוּדַת חָתָן אֲפִילוּ בְדֵינַר אֵינָן נִיגְבִּין. לֹא אָכַל שָׁם סְעוּדַת חָתָן הֲרֵי אֵילּוּ נִיגְבִּין. שִׁילַּח סִיבְלוֹנוֹת מְרוּבִּין שֶׁיָּבוֹאוּ עִמָּהּ לְבֵית בַּעֲלָהּ הֲרֵי אֵילּוּ נִיגְבִּין. סִיבְלוֹנוֹת מְמוּעָטִין כְּדֵי שֶׁתִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן וְהִיא בְבֵית אָבִיהָ אֵינָן נִיגְבִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' השולח סבלונות. מנהג חתנים למחרת הקידושין שולחי' לבית ארוסה תכשיטין ומיני מגדנות וכדי יין וכדי שמן ופעמים הולך החתן ואוכל שם:
אינן נגבין. אם מת הוא או שמתה היא או שבא לגרשה דמחמת חבת שמחת אכילה מחל ודוקא שאכל בדינר אבל אכל פחות מדינר לא מחל וגובה הסבלונות:
שלח סבלונות מרובין. וסתמן שיחזרו עמה לבית בעלה או אפי' מועטין ופירש על מנת שיחזרו עמה לבית בעלה הרי אלו נגבין ואורחא דמילתא נקט שדרך סבלונות החוזרין עמה לבית בעלה להיות מרובין ואותן שנשלחו כדי שתתקשט בהן בבית אביה דרכן להיות מועטין:
אבל שילח לו חבירו כדי יין וכדי שמן. בלא חופה ואי נמי בחופה ואינו הולך לאכול עמו אין זו שושבינות אלא מתנה ואינה נגבית בב''ד:
שושבינות. דרך השושבינות נוטל סעודה ודורון לחופה ואוכל עמו וחוזר זה ועושה גם כן לזה כשישא אשה ואם שלח האב שושבינות בסתם על יד אחד מבניו וחזרה השושבינות אח''כ לאחר שמת האב חזרה לאמצע מפני שהיא כמלוה שהיא נגבית בב''ד שהמוליך שושבינות לחבירו יכול לחזור ולתבוע ממנו בב''ד שיתן לו שושבינות כדרך שנתן לו והוא שיהו נישואי השני כנשואי הראשון אם בתולה בתולה ואם אלמנה אלמנה ואם פרהסיא פרהסיא ואם בצינעא בצינעא שיכול זה לומר לו איני עושה עמך אלא כדרך שעשית עמי:
נתרפא משל עצמו. דוקא שחלה בפשיעה כגון מצינים ופחים וכיוצא בהן דכתיב בהו שומר נפשו ירחק מהם אבל אם חלה באונס שלא פשע הוא בעצמו נתרפא מן האמצע:
נפל לאמצע. כל הריוח מפני שמחמת אביהן באת לו אבל אם מחמת עצמו הוא מפני חריפותו וחשיבותו וחכמתו נלקח לעבודת המלך מה שהרויח הרויח לעצמו:
מתני' האחין השותפין שנפל אחד מהן לאומנות. לעבודת המלך שכן מנהג המלך להעמיד מכל בתי העיר אדם אחד למוכס חדש אחד או ב' חדשים:
חָלָה וְנִתְרַפָּא נִתְרַפָּא מִן הָאֶמְצַע. תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. כָּל מַכָּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ קִיצָּה מִתְרַפָּא מִכְּתוּבָּתָהּ. וְשֶׁאֵין לָהּ קִיצָּה מִתְרַפָּא מִן הַנְּכָסִים. כְּהָדָא קְרֵיבָתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר וָוא הֲוָות חֲשָׁשָׁה עֵיינָהּ. אֲתַת גַּבֵּי רִבִּי יוֹחָנָן. אֲמַר לָהּ. קְצִיץ הוּא אָהֵין אַסְייָךְ. אִין קְצִיץ מִן פֶּרְנֵךְ. אִין לָא קְצִיץ בַּעֲלֵיךְ יְהִיב לִיךְ. וְלֹא כֵן תַּנִּינָן. אַל תַּעַשׂ עַצְמְךָ כְּעֹרְכֵי הַדַּייָנִין. וָמַר רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אָסוּר לְגַלּוֹת לְיָחִיד דִּינוֹ. אָֽמְרֵי. יְדַע הֲוָה רִבִּי יוֹחָנָן דְּהִיא אִיתָא כְשֵׁירָה בְּגִין כֵּן גְלֵי לָהּ. בַּעֲלָהּ בָּעֵי הֵן דִקְצַץ וְהִיא בְּעַייָה הֵן דְלָא קְצַץ. לְמָאן שָֽׁמְעִין. לֹא לְבַעֲלָהּ. אָמַר רִבִּי מַתַּנְייָה. הָדָא דְתֵימַר בְּהַהוּא דְּלֵית דִּינֵיהּ עִמֵּיהּ. בְּרַם בָּהוּא דְּאִית דִּינֵיהּ עִמֵּיהּ אָמַר לֵיהּ מִילְּתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
כל מכה שיש לה קיצה. חולי שיש לה קיצבה שאינה חולה תדיר אינה בכלל מזונות ומתרפאת מכתובתה וכן אם עשו קיצבה עם הרופא בשכרו כדלקמן:
ושאין לה קיצה. הוי בכלל מזונות ומתרפאת משל נכסי בעלה:
הוה חששה עיינה. היתה לה מיחוש עינים ובאת לפני ר' יוחנן ושאל לה אם קצץ זה הרופא שלך:
אין קציץ. אם עשית קצבה עמו בעד שכרו:
מן פרניך. צריכה את לשלם מכתובתיך ואם לאו בעלך צריך שיתן לך לשלם הרופא דכל שאין לו קצבה בכלל מזונות הוא:
ולא כן תנינן וכו'. והיכי עביד ר' יוחנן דכעורכי הדיינין הוא זה שמתוכה תלמד לעשות כן וכהאי דאמר ר' חגי דאסור ליחיד לגלות דינו אם כך הוא יהיה כך:
אמרי. ידע הוה ר' יוחנן בה דאשה כשירה היא ולא תעשה אלא ברצון בעלה ובשביל כך גילה לה וכדמסיק ואזיל:
בעלה בעי וכו'. כלומר שהרי ברצון בעלה הדבר תלוי שאם הבעל רוצה שתעשה קצבה עם הרופא והיא אינה חפצה למי שומעין לא להבעל וא''כ אין חשש לגלות לה שלא תעשה עד שיסכים בעלה עמה:
הדא דתימר. על הא דריב''ל קאי דאמר אסור לגלות ליחיד דינו דדוקא שאין הדיין יודע שהדין עמו אלא אומר אם כך היה הדבר יהיה כן וא''כ ילמד מתוך דבריו לטעון כך וכיוצא בזה:
ברם בהוא דאית דיניה עמיה. אבל אם הוא יודע שהדין עמו וזה בא לשאול מעמו אם כך הוא הדין:
אמר ליה מילתא. אומר לו הרי הדין עמך דאין כאן חשש שילמוד לטעון מתוך דבריו שאינו אומר לו אלא לפי טענותיו הדין הוא כן:
תני רבן שמעון בן גמליאל אומר. בפ''ד דכתובות הלכה י' גרסינן לה בענין רפואות אשתו ואיידי דאיירי בהאי עניינא מייתי לה הכא:
הלכה: הָאַחִין הַשּׁוּתָפִין כול'. תַּנֵּי. הָאַחִין הַשּׁוּתָפִין שֶׁנָּפַל אֶחָד מֵהֶן לָאוּמָנוּת הַמֶּלֶךְ. בִּזְמַן שֶׁבָּאִין מִכֹּחַ הָאָרִיס נוֹטְלִין מִכֹּחַ הָאָרִיס. מִכֹּחַ בַּעַל הַבַּיִת נוֹטְלִין מִכֹּחַ בַּעַל הַבַּיִת. כְּהָדָא דְרַב נַחְמָן בַּר שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן נִתְפָּשׂ לַבּוּלֵי. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אִמִּי. אָמַר. אִין אִית בְּנִיכְסוֹי דְנַחְמָן שֶׁנִּתְפַּשׂ לוֹ יִנָּתֵן מִנְּכָסָיו. וְאִם לָאו יִינָּתֵן לוֹ מִן הָאֶמְצַע.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' חד בר נש שלח לארוסתו סבלונות מרובין. והלך גם בעצמו לשם ונתנו לו קרוביו עצה שלא יטעום בבית חמיו כלום כדי שלא יעמדו שם אם ימות והוא לא שמע להם ואכל שם ונפל הבית עליו ומת וזכו בבית חמיו בכל מה ששלח:
ואם לאו. אלא מחמת נכסי אביהן ינתן לו מן האמצע יחשוב לו השכר כמו שהוא מן האמצע והריוח לאמצע:
ינתן לו מנכסיו. כלומר יחשוב לו לנכסיו ושל עצמו הוא:
אין אית בניכסוי דנחמן שנתפס לו. אם מחמת חשיבותו גרם לו זה:
נתפש לבולי. לשון חשיבות ומלה יונית הוא ועל שם זה קראו קוסטנטינבולי עיר המלוכה של קוסטנטין ור''ל שנלקח לעבודת המלך:
גמ' תני. בתוספתא פ''י ובנסחא אחרת. אם מחמת נכסים נפל נפל לאמצע ואם מחמת עצמו נפל נפל לעצמו. ולפי גירסת הספר נמי הכין הוא דמחמת מי שנפל והוא מחמת אביהם או מחמת אריס של בתי האבות נפל לאמצע:
משנה: 28b הָאַחִין הַשּׁוּתָפִין שֶׁנָּפַל אֶחָד מֵהֶן לָאוּמָנוּת נָפַל לָאֶמְצַע. חָלָה וְנִתְרַפָּא נִתְרַפָּא מִשֶׁל עַצְמוֹ. הָאַחִין שֶׁעָשׂוּ מִקְצָתָן שׁוּשְׁבִּינוּת בְּחַיֵּי הָאָב חָֽזְרָה הַשּׁוּשְׁבִּינוּת חָֽזְרָה לָאֶמְצַע שֶׁהַשּׁוּשְׁבִּינוּת נִגְבֵּית בְּבֵית דִּין. אֲבָל שִׁילַּח לוֹ חֲבֵירוֹ כַדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן אֵינָן נִגְבִּין מִפְּנֵי שֶׁהִיא גְּמִילוּת חֲסָדִים.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' השולח סבלונות. מנהג חתנים למחרת הקידושין שולחי' לבית ארוסה תכשיטין ומיני מגדנות וכדי יין וכדי שמן ופעמים הולך החתן ואוכל שם:
אינן נגבין. אם מת הוא או שמתה היא או שבא לגרשה דמחמת חבת שמחת אכילה מחל ודוקא שאכל בדינר אבל אכל פחות מדינר לא מחל וגובה הסבלונות:
שלח סבלונות מרובין. וסתמן שיחזרו עמה לבית בעלה או אפי' מועטין ופירש על מנת שיחזרו עמה לבית בעלה הרי אלו נגבין ואורחא דמילתא נקט שדרך סבלונות החוזרין עמה לבית בעלה להיות מרובין ואותן שנשלחו כדי שתתקשט בהן בבית אביה דרכן להיות מועטין:
אבל שילח לו חבירו כדי יין וכדי שמן. בלא חופה ואי נמי בחופה ואינו הולך לאכול עמו אין זו שושבינות אלא מתנה ואינה נגבית בב''ד:
שושבינות. דרך השושבינות נוטל סעודה ודורון לחופה ואוכל עמו וחוזר זה ועושה גם כן לזה כשישא אשה ואם שלח האב שושבינות בסתם על יד אחד מבניו וחזרה השושבינות אח''כ לאחר שמת האב חזרה לאמצע מפני שהיא כמלוה שהיא נגבית בב''ד שהמוליך שושבינות לחבירו יכול לחזור ולתבוע ממנו בב''ד שיתן לו שושבינות כדרך שנתן לו והוא שיהו נישואי השני כנשואי הראשון אם בתולה בתולה ואם אלמנה אלמנה ואם פרהסיא פרהסיא ואם בצינעא בצינעא שיכול זה לומר לו איני עושה עמך אלא כדרך שעשית עמי:
נתרפא משל עצמו. דוקא שחלה בפשיעה כגון מצינים ופחים וכיוצא בהן דכתיב בהו שומר נפשו ירחק מהם אבל אם חלה באונס שלא פשע הוא בעצמו נתרפא מן האמצע:
נפל לאמצע. כל הריוח מפני שמחמת אביהן באת לו אבל אם מחמת עצמו הוא מפני חריפותו וחשיבותו וחכמתו נלקח לעבודת המלך מה שהרויח הרויח לעצמו:
מתני' האחין השותפין שנפל אחד מהן לאומנות. לעבודת המלך שכן מנהג המלך להעמיד מכל בתי העיר אדם אחד למוכס חדש אחד או ב' חדשים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source